בתחנת הרכבת של ניו-יורק
באותו עניין:
אנשים טובי לב
מחלקים סרטים צהובים ודגלי לאום
ומבקשים מהעוברים לרשום ברכות,
תודות לבנים השבים מן הקרבות.
אני רושם לעצמי:
נשמות מסכנות רחומות.
ועלה בי אז זיכרון לבנוני חריף.
זיכרון החזרה הביתה.
... נסענו שם דוהרים ברחובותיה של עיר זרה
(שחורבותיה לא היו זרות לנו כלל),
לצד הדרך הראשית עמד זקן ערבי ונופף במקלו
(אני חושב היום: ודאי סבו של אותו זקן ערבי
עמד גם הוא פעם לצד אותה דרך ממש
ונופף באותו מקל ממש),
עצרנו כדי לעמוד על פשר נפנופו.
הזקן רכן אלי
(בעיניו ראיתי שאינו מבין
מהותה של תהילת אדם,
מהותו של נצחון או כשלון)
וירק בפני את רוקו הצהוב
ושותק סבב על עקבותיו.
ואני נטהרתי ביום ההוא.
ולוא לרגע קט נטהרתי.
באותו עניין:
אנשים טובי לב
מחלקים סרטים צהובים ודגלי לאום
ומבקשים מהעוברים לרשום ברכות,
תודות לבנים השבים מן הקרבות.
אני רושם לעצמי:
נשמות מסכנות רחומות.
ועלה בי אז זיכרון לבנוני חריף.
זיכרון החזרה הביתה.
... נסענו שם דוהרים ברחובותיה של עיר זרה
(שחורבותיה לא היו זרות לנו כלל),
לצד הדרך הראשית עמד זקן ערבי ונופף במקלו
(אני חושב היום: ודאי סבו של אותו זקן ערבי
עמד גם הוא פעם לצד אותה דרך ממש
ונופף באותו מקל ממש),
עצרנו כדי לעמוד על פשר נפנופו.
הזקן רכן אלי
(בעיניו ראיתי שאינו מבין
מהותה של תהילת אדם,
מהותו של נצחון או כשלון)
וירק בפני את רוקו הצהוב
ושותק סבב על עקבותיו.
ואני נטהרתי ביום ההוא.
ולוא לרגע קט נטהרתי.
inviata da Riccardo Venturi
Lingua: Inglese
Versione inglese dell'autore:
At the train station a rabid crowd
Doles out yellow ribbons and flags
asking passersby to pledge their blessings
and give thanks to the boys coming home.
As for me, I put down:
miserable, pitiful souls.
And a stinging memory comes back.
Homecoming memory.
Driving through the streets of a strange city at full tilt
(the streets there weren't at all unfamiliar to us),
an old Arab stood by the side of the main road waving his cane
(now I think: that old man's grandfather
once must have stood by the side of that very road and waved that very cane).
We stopped to find the meaning of his wave.
The old man bent toward me
(in his eyes I saw that he didn't get the essence
of human adulation,the quality of victory or failure),
and spit a yellow
glob of saliva in my face
before turning back on his way.
And on that day, I was purified.
If only for a fleeting moment was I purified.
Doles out yellow ribbons and flags
asking passersby to pledge their blessings
and give thanks to the boys coming home.
As for me, I put down:
miserable, pitiful souls.
And a stinging memory comes back.
Homecoming memory.
Driving through the streets of a strange city at full tilt
(the streets there weren't at all unfamiliar to us),
an old Arab stood by the side of the main road waving his cane
(now I think: that old man's grandfather
once must have stood by the side of that very road and waved that very cane).
We stopped to find the meaning of his wave.
The old man bent toward me
(in his eyes I saw that he didn't get the essence
of human adulation,the quality of victory or failure),
and spit a yellow
glob of saliva in my face
before turning back on his way.
And on that day, I was purified.
If only for a fleeting moment was I purified.
×
![]()
