Mury
Jacek Kaczmarski| Originale | Traduzione ebraica / Hebrew translation / Traduction hébraïque /... |
| MURY On natchniony i młody był, ich nie policzyłby nikt on im dodawał pieśnią sił, śpiewał że blisko już świt. Świec tysiące palili mu, znad głów podnosił się dym, Śpiewał, że czas by runął mur... Oni śpiewali wraz z nim: Wyrwij murom zęby krat! Zerwij kajdany, połam bat! A mury runą, runą, runą i pogrzebią stary świat! Wyrwij murom zęby krat! Zerwij kajdany, połam bat! A mury runą, runą, runą i pogrzebią stary świat! Wkrótce na pamięć znali pieśń i sama melodia bez słów niosła ze sobą starą treść, dreszcze na wskroś serc i głów. Śpiewali więc, klaskali w rytm, jak wystrzał poklask ich brzmiał, i ciążył łańcuch, zwlekał świt... On wciąż śpiewał i grał: Wyrwij murom zęby krat! Zerwij kajdany, połam bat! A mury runą, runą, runą i pogrzebią stary świat! Wyrwij murom zęby krat! Zerwij kajdany, połam bat! A mury runą, runą, runą i pogrzebią stary świat! Aż zobaczyli ilu ich, poczuli siłę i czas, i z pieśnią, że już blisko świt szli ulicami miast. Zwalali pomniki i rwali bruk - Ten z nami! Ten przeciw nam! Kto sam ten nasz najgorszy wróg! A śpiewak także był sam. Patrzył na równy tłumów marsz, Milczał wsłuchany w kroków huk, A mury rosły, rosły, rosły Łańcuch kołysał się u nóg... Patrzy na równy tłumów marsz, Milczy wsłuchany w kroków huk, A mury rosną, rosną, rosną Łańcuch kołysze się u nóg... | החומה הוא היה מלא השראה וצעיר והם אין ספור הוא נתן להם כוח בשיריו, שר שקרוב כבר השחר. אלפי נרות הדליקו לו, מעל ראשם עלה עשן. הוא שר, כי הגיע העת שתיפול החומה... הם שרו יחד אתו: עקור לחומה שיני סורגים ! קרע אזיקים, שבור השוט ! והחומה תיפול, תיפול, תיפול ואת העולם הישן תקבור! עקור לחומה שיני סורגים ! קרע אזיקים, שבור השוט ! והחומה תיפול, תיפול, תיפול ואת העולם הישן תקבור! במהרה הכירו את השיר בעל פה והמנגינה לבדה ללא מילים נשאה עמה את התוכן המוכר, העבירה רעד בלבבות ובראש. ושרו כך, מחאו בקצב, כמו ירייה נשמעה מחייתם, והכבידה השרשרת, התעכב השחר... הוא התמיד לשיר ולנגן: עקור לחומה שיני סורגים ! קרע אזיקים, שבור השוט ! והחומה תיפול, תיפול, תיפול ואת העולם הישן תקבור! עקור לחומה שיני סורגים ! קרע אזיקים, שבור השוט ! והחומה תיפול, תיפול, תיפול ואת העולם הישן תקבור! עד שראו כמה הם, הרגישו בכוח ובזמן, ועם השיר, שקרוב כבר השחר צעדו ברחובות הערים; הפילו פסלים והוציאו אבנים מהכביש – זה אתנו! זה נגדנו ! מי שלבד הוא אויבנו הגדול ביותר ! והזמר גם היה לבד. הביט בצעידה האחידה של ההמון, שתק בשומעו רעם הצעדים, והחומה צמחה, צמחה, צמחה השרשרת התנדנדה על הרגליים... מביט בצעידה האחידה של ההמון, שותק בשומעו רעם הצעדים, והחומה צומחת, צומחת, צומחת השרשרת מתנדנדת על הרגליים... |
